גורמים פיזיים, נפשיים וסביבתיים - כל מה שצריך לדעת על מה גורם לגמגום
להבין באמת מה זה גמגום
מה זה גמגום?
“גמגום הוא הפרעת דיבור הפוגעת בשטף הדיבור בדרכים שונות. למשל: חזרתיות בלתי רצונית, הארכת צלילים, הברות או מילים והיתקעויות בדיבור.
מקורן של אלו נובע מחוסר שליטה רגעי ספונטני במערכת הדיבור (בייחוד על מיתרי הקול) תוך כדי הדיבור. כלומר החוויה של המגמגם היא חוויה של חוסר שליטה בדיבור. הגמגום אינו מוגדר כמחלה אלא כתסמונת” לפי ויקיפדיה
בתור אדם שגמגם 34 שנים (מגיל 2.7 עד גיל 36.5) תמיד נאמר לי על ידי קלינאי תקשורת ואנשים שמבינים במקצוע, שהגמגום הוא נויורולגי ואף פעם לא יעבור לי. זאת אמירה מאוד קשה לילד או נער כששומע אותה מדמות סמכותית.
אמונה זו שנוצרת כתוצאה מכך, יכולה להוות בסיס לאמונה חזקה שתעכב אותנו כל חיינו.
ניסיתי בתור ילד, נער ואדם בוגר את כל הטיפולים האפשריים: 1. היפנוזה 2. ביו-פידבק 3.קלינאי תקשורת 4. מכוני דיבור 5. הרפיות ומדיטציה 7. אימונים וטיפולים שונים.
שום טיפול לא עזר לי באמת לשנות את האופן בו אני מדבר ותמיד אחרי טיפול, חשתי שחלה נסיגה בדיבור שלי בעקבותיו.
בתור אחד שאוהב לחקור דברים ובוגר תואר שני בהנדסת מערכות מידע, הייתי צריך להתמודד עם מחקרים באוניברסיטה ולהשתמש בכלים שונים על מנת לאמת ולהפריך טענות.
לקחתי את הכישורים שקיבלתי באוניברסיטה והפנתי אותם לטובת מה שתמיד רציתי, לעזור לכמה שיותר אנשים.
שאלתי את עצמי שאלה אחת, האם הדבר שאמרו לי אנשים על הגמגום הוא נכון? האם הגמגום ישאר לי כל החיים?
הבנתי מספר דברים:
שאין הגיון לאמירה הזאת כי יש מצבים בחיים שאני מגמגם בהם ויש מצבים שאני מגמגם פחות או לעיתים לא מגמגם.
מה הכוונה?
כשאני נמצא לבד עם עצמי או מדבר עם חיות מחמד, או עם אנשים שאני חושב שפחות ישפטו אותי, הגמגום מופיע פחות או כלל לא.
איך זה ייתכן?
הרי אם זאת בעיה נוירולוגית כמו שאומרים או בעיה שאי אפשר לפתור אותה, אז בכל מצב היא אמורה להופיע נכון?
אז איך זה ייתכן שבמצבים מסוימים היא מופיעה ובמצבים אחרים לא?
הבנתי שיש פה משהו מעבר. משהו שלא אמרו לי והתחלתי לחקור לעומק.
לאחר שלמדתי מעל 10 שנים שיטות שונות לטיפול באופן מקצועי והתחלתי לטפל באנשים,
שמתי לב שהתחיל לקרות להם בדיוק מה שקרה לי כשטיפלתי בעצמי.
הם התחילו להרגיש יותר בטוחים בעצמם, להעריך את עצמם יותר, להרגיש טוב עם עצמם, להאמין בעצמם ולקבל את עצמם מהמקום הפנימי האמיתי והעמוק.
ואז הם בעצם שינו את התפיסה שלהם כלפי עצמם וחל שיפור גם בדיבור.
הרי גם אותם אנשים שעברו אצלי את התהליך, נאמר להם את מה שנאמר לי
“אתה תגמגם כל החיים ואי אפשר לעשות עם זה דבר” וגם הם ניסו המון טיפוליים בחייהם, איך זה שתוך זמן קצר הם כותבים לי שהם מרגישים שינוי?
איך זה ייתכן?
מכאן, הבנתי שיש משהו שיטתי שאצטרך לחשוב עליו ולפתח אותו עוד יותר וכך זה הלך והתפתח.
מבחינתי הגמגום הוא לא התקיעה עצמה בדיבור, אלא מה שיוצא כתוצאה ממנו ההימנעות שלנו לעשות דברים, מחשבות שליליות כל הזמן איך אנו הולכים לדבר וכדומה.
ככל שאנו נמנעים יותר, בסופו של דבר אנו מגמגמים יותר.
אם אנו צריכים לומר משהו למוכר, או בטלפון, או להציג את עצמנו ובגלל חששות של איך נדבר ואיך ניתפס ומה יחשבו עלינו בסוף אנו לא אומרים, זה הגמגום ולא דבר אחר.
כשמתחילים לשנות את התפישה העצמית שלנו כלפי עצמנו באמת, מתחילים להתחולל שינויים גדולים גם בדיבור עצמו ואז כל מה שחשבנו שהבנו לגבי מה זה גמגום משתנה.
מניסיוני האישי לאחר מעל עשור של אלפי טיפולים שיצא לי לעשות אוכל לומר כך, גמגום הוא למעשה הימנעות מדיבור כתוצאה מפחדים וחוויות שליליות בעבר.
למעשה הפחד הגדול ביותר של האדם שמגמגם זה “פחד משיפוטיות של אחרים” או המחשבה “מה יחשבו עליי” ו”כשאדבר איך אדבר?”
גמגום מושפע מגורמים רבים. מה זה גמגום לפי השיטה “מדברים אחרת”?
גמגום מתחיל כאשר ילד, נער או מבוגר חווה אירוע שלילי הקשור לדיבור, שיוצר אצלו רושם ופחד ומחשבות שליליות כלפי הדיבר עצמו. החוויה הזו נצרבת בזיכרון ובגוף.
כמו חוויות טראומטיות אחרות, אירועי גמגום ראשוניים נותרים חרוטים עמוק בתת-המודע.
בפעם הבאה כשאותו אדם שמגמגם מדבר, הוא נזכר באותו אירוע בתת המודע באופן מהיר ביותר וזה גורם לו לשים לב לדיבור שלו ולחשוש מבפנים.
כשהחוויה חוזרת שוב ושוב, נוצר הרגל של דיבור.
בשיטת “מדברים אחרת” אנו מיישמים עקרונות של המוח שגורמים למטופל להתייחס בצורה שונה כלפי הדיבור שלו.
ומתחילים להבין באמת מה גורם לגמגום בצורה עמוקה, משפרים ומחזקים את הביטחון העצמי, מחזקים את הערכה העצמית, הדימוי העצמי, האמונה העצמית מסלקים מחשבות שליליות, פחדים וכדומה.
אני מאבחן כל מתאמן באופן אישי ובונה עבורו תוכנית טיפולית מותאמת עם כלים ייעודיים וגם תוך כדי התהליך משנה בהתאם לתוצאות שהוא מדווח עליהן.
במהלך התהליך אני נותן משימות לעשות בחיי היום יום כדי להפיק את המקסימום בפועל מהשיטה, חשוב לציין שהמשימות הן רק בין המטופל לבין עצמו.
הכוונה היא שמכיוון שאני יודע שיש חשש גדול בקרב מטופלים לדבר עם אנשים אחרים, אני לא נותן משימות כאלו שמצריכות את זה.
השיטה “מדברים אחרת” מטפלת במעגל השלם שנוצר סביב הגמגום, ועוזרת למתאמנים לדבר בביטחון ובחופשיות.
עכשיו אני מקווה שזה כבר ברור לכם מה זה גמגום לפי השיטה.
מה גורם לגמגום - המיתוסים
מה גורם לגמגום – הסיבות האמתיות מאחורי המיתוסים.
גמגום היא תופעה נפוצה שיכולה להשפיע על אנשים בכל גיל.
רבים חושבים שגמגום נגרם מסיבות פיזיולוגיות או נפשיות, אך רוב המיתוסים סביב הגורמים לגמגום הם שגויים.
מה גורם לגמגום באמת? בואו נבדוק את המיתוסים הנפוצים ונגלה את האמת שמאחוריהם.
אחד המיתוסים הנפוצים הוא שגמגום נגרם מבעיה מוחית או עצבית.
אנשים רבים חושבים שהסיבה לגמגום היא פגיעה באיזור המוח האחראי על הדיבור או קושי עצבי כלשהו.
מחקרים הוכיחו שאין קשר ישיר בין גמגום לבעיות מוחיות.
אנשים עם גמגום אינם סובלים בהכרח מבעיות נוירולוגיות או מביצועים שכליים ירודים.
למרות שאין קשר ישיר בין גמגום לבעיות נוירולוגיות, ייתכן שגורמים נוירולוגיים מסוימים מגבירים פגיעה מוחית, הפרעות קשב וריכוז או מצבים נוירולוגיים מסוימים.
עם זאת, גם במקרים אלו הגורם המרכזי עדיין נותר תפיסתי-רגשי.
אף על פי שהמוח אחראי על תהליכי הדיבור, גמגום אינו נובע מקושי מוחי או עצבי ישיר.
גמגום משקף הפרעה בזרימת הדיבור ולא בתהליך הייצור עצמו. גם כאשר אין פגיעה ביכולת המוטורית של מנגנון הדיבור, יכולה להתפתח בעיית גמגום.
מכאן שהגורם נעוץ בגורמים אחרים, ובעיקר בתפיסה העצמית.
המוח שלנו אחראי על תפקודים רבים כמו זיכרון, למידה, קשב ועוד.
הדיבור מתבצע באיזור ברוקה במוח שאחראי על יכולת הפקת המילים הן בדיבור והן בכתב.
פגיעה באיזור זה אכן יכולה לגרום לקשיי דיבור, אך לרוב לא באופן ספציפי לגמגום.
גמגום מאופיין בהפרעות זרימה של הדיבור עם חזרות או הארכות גם כשהיכולת המוטורית לדבר תקינה ולכן זה נובע מגורמים אחרים.
מיתוס נפוץ נוסף הוא שגמגום נגרם מחוסר ביטחון.
רבים חושבים שחוסר ביטחון הוא הגורם הישיר לגמגום, אך בפועל גמגום יכול להופיע גם אצל אנשים בעלי ביטחון עצמי גבוה.
חוסר ביטחון יכול להחמיר גמגום קיים, אך הוא לא בהכרח הגורם הראשוני לו.
למרות זאת, לחוסר ביטחון יש השפעה על רמת הגמגום ועל ההתמודדות איתו.
אנשים בעלי ביטחון עצמי נמוך נוטים לחוות קושי רב יותר במצבי דיבור, וחוסר הביטחון שלהם עלול להעצים את תחושת המתח והלחץ סביב הדיבור.
לכן, חיזוק הביטחון העצמי הוא חלק חשוב בטיפול בגמגום, גם אם אינו הגורם הישיר והראשוני.
אנשים בטוחים בעצמם יותר נוטים להאמין שהם מסוגלים להתגבר על מכשולים, ולכן הם פחות מושפעים מקשיים שעולים בדרך.
גם אצלם יכול להופיע גמגום, מכיוון שזו תופעה המושרשת עמוק בתפיסה העצמית.
חוסר ביטחון עלול להחריף ולהגביר גמגום, אך הוא לא הגורם המקורי לבעיה.
גורם נוסף שמיוחס לעיתים קרובות לגמגום הוא לחץ נפשי או חרדה.
אנשים רבים מאמינים שגמגום נובע מלחץ או מצבי חרדה, אך גם זה איננו נכון בהכרח.
ישנם אנשים רגועים לחלוטין שגם כן מגמגמים. לחץ וחרדה יכולים להשפיע על רמת הגמגום, אך הם לא הגורם הישיר אליו.
עם זאת, מצבי לחץ וחרדה יכולים להשפיע לרעה על אנשים הנוטים לגמגום.
הם עלולים לחוות קושי מוגבר בשליטה על הדיבור בסיטואציות מלחיצות כגון: הצגה עצמית ליד אנשים, דיבור בפני קבוצת אנשים אחרים, לדבר עם אנשים שלא מכירים , מצגות בפני אנשים וכדומה .
רק המחשבה על דיבור בסיטואציות כאלו אפילו לפני שהם חוו אותה בפועל יכולה להלחיץ את האנשים שמגמגמים מאוד ויכולה להיות הרעה ניכרת בגמגום עבורם.
לכן, למידת מיומנויות להתמודדות עם לחצים וחרדה היא חלק חשוב בטיפול, כדי למנוע החמרה של הגמגום במצבים אלו אבל זה לא העיקר.
במצבי לחץ וחרדה הגוף נכנס למצב גובר של עוררות ומתח שמקשה על הדיבור הרגוע והשוטף.
אצל אנשים הנוטים לגמגום תגובה זו יכולה להחמיר את קשיי הדיבור באותה סיטואציה.
אבל זה אינו אומר שהחרדה או הלחץ הם המקור לבעיה ביסודה. רבים יגמגמו גם במצבים נינוחים ורגועים ולעיתים פחות.
אז מה כן גורם לגמגום? הגורם המרכזי שגורם לכך, הוא חוויה שלילית בעבר שקרתה לנו עם הדיבור, שגרמה לשינוי מהותי בתפישתינו העצמית.
כלומר, האופן שבו אנו תופסים את עצמנו ואת יכולותינו האישיות.
אנשים שחווים גמגום לעיתים קרובות מפתחים תפיסה עצמית שלילית כלפי יכולת הדיבור שלהם.
הם חוששים ומאמינים שהם לא מסוגלים לדבר כראוי. ועוד לפני שהם מדברים הם מזינים את עצמם במחשבות שליליות כלפי אותו דיבור שלהם.
תפיסה עצמית שלילית זו היא שמובילה בסופו של דבר לקושי בדיבור ולגמגום.
כאשר מטפלים בגמגום, חשוב ביותר לעבוד על שינוי התפיסה העצמית של המטופל.
בשביל זה אני מסביר לעומק בתהליך “מדברים אחרת”, מה גורם לגמגום ואיך זה משפיע על כל מהלך החיים שלנו, ושרק על ידי מכלול של דברים יחדיו
כגון: חיזוק הביטחון העצמי, שינוי האמונות הפנימיות, התמודדות עם רגשות פנימיים ומחשבות שליליות, קבלה עצמית שלנו, חיזוק הערכה עצמית, דימוי עצמי ואהבה עצמית והבנה עמוקה שהגמגום הוא רק תופעה חיצונית ולא משקף את מי שאנחנו – ניתן לסייע למטופל לדבר באופן חופשי ובוטח הרבה יותר.
זוהי הדרך האפקטיבית ביותר לאחר ניסיון של שנים רבות לטפל בשורש הגמגום לטווח ארוך.
בפעם הבאה שמישהו יאמר לך שגמגום נגרם מבעיות מוחיות, חוסר ביטחון או לחץ – תדע שמדובר במיתוסים שאינם נכונים לחלוטין.
לסיכום, מה גורם לגמגום בעיקר תפיסה עצמית שלילית שהיא גורם מפתח בהתפתחות והחמרה של גמגום.
אנשים עם גמגום פיתחו לאורך השנים אמונות מוטעות לגבי יכולת הדיבור שלהם, שמובילות לתחושת חוסר אונים וחוסר מסוגלות בתחום זה.
שינוי התפישה העצמית וחיזוק הביטחון הפנימי והרגשי הם חיוניים על מנת לאפשר דיבור חופשי ושוטף יותר, עכשיו אני מקווה שברור מה גורם לגמגום.
יצחק הגיע לתהליך “מדברים אחרת” שמתמקד בטיפול שורשי, בגורמים רגשיים ולא רק בטכניקות דיבור. יצחק חווה שיפור בביטחון וביכולת הדיבור ועוד.
תיכנסו לשמוע מה הוא אומר.
ממה נובע גמגום - נגלה את השורשים
ממה נובע גמגום – חקירת הסיבות והגורמים האמיתיים
גמגום היא תופעה מורכבת שיכולה לנבוע ממגוון רחב של גורמים.
רבים שואלים – ממה נובע גמגום באמת ,מהם השורשים והסיבות להתפתחותה של בעיה זו? בואו ננסה לענות על השאלות הללו ולגלות.
גמגום היא תופעה שמופיעה בקרב 1% מהאוכלוסיה.
ישנן תיאוריות שונות לגבי הסיבות והגורמים שעומדים מאחורי התפתחות הגמגום, אך טרם נמצא הסבר חד-משמעי ומוחלט.
גורם אחד שלעיתים מיוחס לו קשר לגמגום הוא גנטיקה.
ישנן משפחות שבהן הגמגום עובר בתורשה מדור לדור, אך מחקרים מראים שתורשתיות אינה הסיבה המרכזית ברוב המקרים.
ישנן עדויות לכך שבחלק מהמשפחות הנטייה לגמגום אכן עוברת בתורשה, אך רוב החוקרים מסכימים שגורמים תורשתיים אינם הגורם המכריע והישיר להתפתחות הגמגום.
גורם מפתח נוסף הוא גיל הילדות. רוב המקרים של גמגום מתחילים בגילאי 3 עד 8. קשיים או עיכובים בשלב קריטי זה עלולים להשפיע על ילדים רבים.
גילאי 3-8 הם שלב מכריע בהתפתחות השפה והדיבור אצל ילדים. עיכוב התפתחותי או קושי ברכישת כישורים תקשורתיים בגילאים אלו עלול להוביל להתפתחות גמגום.
אך הגורם המשמעותי ביותר לפי המחקר שעשיתי, הוא התפתחות של תפיסה עצמית שלילית כלפי היכולת שלנו לדבר.
ממקרים רבים הוא נובע מחששות, אמונות מוטעות ותחושת חוסר מסוגלות בתחום הדיבור שמתפתחת אצל האדם.
כאשר אדם צעיר מתחיל לגמגם, לעיתים הסביבה מגיבה באופן שלילי – מביעה חוסר סבלנות, כעס או תסכול.
תגובות אלו מובילות לפגיעה בביטחון העצמי ולתחושה ש”משהו לא בסדר איתי”.
כך מתפתחת תפיסה שלילית של עצמי שמובילה לחשש ולחץ פנימי סביב מצבי דיבור שונים, שלבסוף גורמים לתפיסה שלילית של האדם כלפי עצמו.
תגובות שליליות מהסביבה לקשיי הדיבור של הילד תורמות להתפתחות תחושת חוסר אונים וחוסר מסוגלות, המעצימות את הגמגום עם הזמן.
המעגל השלילי הזה גורם להחמרה ניכרת של הגמגום עם השנים.
ככל שהאדם מאמין שאינו מסוגל לדבר כראוי, כך גוברים הקושי וחוסר הביטחון במצבי דיבור שונים.
במידה רבה זה נגרם עקב תפיסה עצמית שלילית ומוטעית שהופנמה על ידי האדם במהלך התפתחותו.
ככל שהאדם מאמין יותר שאינו מסוגל לדבר כראוי, כך גדלים הסיכויים להופעה והחמרה של תופעת הגמגום.
אם כן, גמגום יכולה לנבוע ממגוון סיבות, אך הגורם המרכזי הוא נפשי – תפישה עצמית שלילית שמתפתחת לאורך זמן.
על מנת לטפל בבעיה יש לעבוד על שינוי התפיסה וחיזוק הביטחון העצמי של האדם ביחס ליכולת הדיבור שלו.
זוהי הדרך לאפשר לו לדבר בחופשיות וללא מגבלות פנימיות. כעת אנו יודעים טוב יותר
ממה נובע גמגום.
ממה נוצר גמגום - גורמים תורשתיים, סביבתיים או שילוב?
ממה נוצר גמגום?
גמגום הוא הפרעה בתקשורת הקולית המתרחשת כאשר ישנם השהיות או הפסקות בדיבור.
גמגום היא תופעה נפוצה אך מורכבת שיכולה להשפיע רבות על איכות החיים של הסובלים ממנה.
מהם באמת הגורמים שעומדים מאחורי היווצרות הגמגום?
האם מדובר בגורם תורשתי גנטי, גורם סביבתי וחיצוני, או אולי שילוב מורכב של גורמים שונים? בואו ננסה להתבונן על השאלה הזו לעומק.
רבים מאיתנו תוהים ממה נוצר גמגום ? האם זה בא מגורמים תורשתיים, סביבתיים או אולי שילוב של שני הגורמים?
ישנה טענה נפוצה שגמגום היא תופעה תורשתית העוברת במשפחה מדור לדור בצורה גנטית.
יש שטוענים שאם במשפחה יש היסטוריה של גמגום, הילדים צפויים לרשת את הנטייה הזו.
זה אומר שאם במשפחה ישנם מגמגמים, הסיכוי שגם ילדיהם יגמגמו הוא גבוה יותר.
זה לא אומר שזה יקרה בהכרח, אבל הסיכויים גבוהים יותר ומדוע זה קורה?
כנראה גם בגלל חיקוי הן במודע או בלא מודע של האדם המגמגם עצמו על ידי ילדיו.
מחקרים רבים בעולם המדע הקליני הצביעו שהגמגום יכול להיות תוצאה של גורמים תורשתיים, אך, יש מחקרים שסותרים את המחקרים האלו ומראים שהמרכיב הגנטי מהווה רק 1% .
גילאי הילדות נחשבים לגורם סיכון חשוב, מאחר ורוב מקרי הגמגום מתחילים בגילאי 3 עד 8 – השלב הקריטי לרכישת מיומנויות דיבור ושפה.
עיכובים בהתפתחות השפה בגילאים אלו יכולים להעלות את הסיכוי להתפתחות גמגום.
עם זאת, גמגום יכול להופיע גם אצל מבוגרים שלא סבלו מכך בילדותם, מדוע?
נניח שאדם עבר אירוע טרואמתי בעבר והוא לא זוכר אותו, מה שיקרה בכל פעם שהוא יחווה את אותו אירוע זה הדבר הבא, באופן לא מודע הוא יזכיר לו את האירוע הראשוני ויעשה רושם כלשהו בתת המודע.
כשתת המודע מגיע לסף שהוא לא יכול להכיל, אז האירוע מתפרץ למודע ואז האדם כביכול “פתאום” מתחיל לגמגם או לחוות בהקשר אחר, פוביות כאלו ואחרות.
אבל מה עם הגורמים הסביבתיים? האם הם יכולים להגביר את הגמגום?
התשובה היא כן.
מגוון סיבות יכולות להביא להחמרה בגמגום בסיטואציות ספציפיות כמו לחצים, חרדות, פחדים, מחשבות שליליות ועוד.
יכול להיות גם שיהיו שילוב של הגורמים לדוגמא: אדם שיש לו נטייה גנטית לגמגום עלול להתחיל לגמגם באופן משמעותי במצבים של לחץ או חרדה אבל תמיד הסיבה הראשונית להתחלת הגמגום זה יהיה מאירוע שתת המודע מפרש אותו כאירוע טראומתי (בפועל זה יכול להיות אירוע קטן מאוד).
הבנה עמוקה של הגורמים המשפיעים על הגמגום היא המפתח לטיפול בו.
על פי השיטה “מדברים אחרת”, חשוב להתמקד לא רק בשיפור הדיבור עצמו אלא גם בשינוי התפיסה והגישה כלפי הגמגום,
תוך כדי מתן כלים טיפוליים בתת-המודע, במודע וכלים ריגשיים שונים.
המטרה היא שהמטופל בסופו של דבר ידע להשתמש בכלים וכך יוכל בכל נקודת זמן לעזור לעצמו.
הטיפול בתת מודע מאפשר לגשת לשורש הבעיה (ללא צורך לדעת אותו) ולהביא לשינוי אמיתי.
אחת הדרכים המומלצות להתמודדות עם הגמגום היא בעזרת הכרה עם עצמך וקבלה עצמית.
רבים מהאנשים שמגמגמים מוצאים רוגע פנימי ברגע שהם מקבלים את עצמם ואת הגמגום שלהם.
זה מסייע להם מאוד לשחרר את הלחצים והציפיות מעצמם, ובכך לדבר בצורה יותר טבעית ורגועה.
ההתמודדות עם הגמגום היא לא רק עניין של טכניקות דיבור או טיפולים מתקדמים, אלא גם תהליך של התפתחות אישית.
זהו תהליך שבו האדם לומד להכיר את עומק הבעיה, מתמודד עם החששות והפחדים השונים הקשורים אליה ומגלה את היכולת שבו לשלוט בצורה שונה על הדיבור שלו.
ההתמקדות בתהליך ליווי “מדברים אחרת” היא בכלים שמסייעים לאנשים להגיע לשורש הבעיה תוך כדי הבנה פנימית עמוקה.
האמונה היא שהגמגום אינו רק בעיה פיזית, אלא גם בעיה שקשורה לתפיסה העצמית שלנו בתור מגמגמים והגישה הכוללת את שני ההיבטים יחדיו היא הדרך הטובה ביותר לטיפול.
זוהי הגישה שמביאה את המטופלים להפסיק להתמקד בגמגום כבעיה שצריך להילחם בה ולהבין שנכון לעכשיו הגמגום רק מהווה חלק קטן מאוד מהם.
באמצעות הכלים הניתנים במהלך התהליך, המטופלים לומדים לשנות את התפיסה והגישה שלהם לגבי הגמגום, ובכך להביא לשיפור משמעותי באיכות החיים שלהם.
בסופו של דבר, כל אדם המתמודד עם הגמגום יכול למצוא את הדרך הנכונה לו להתמודדות ולשיפור לפי הכלים שנלמדים בשיטה.
הדרך הזו דורשת נחישות, השקעה, התמדה ואחריות אישית של המטופל.
כאשר מבינים את הגורמים השונים שגורמים לגמגום ואת הכלים שיש ברשותך לשנות את התפיסה העצמית לגביו, ניתן להביא לשינוי אמיתי בחיים ואז בדיעבד,
רק אחרי שחווים את התהליך “מדברים אחרת” על בשרכם, מבינים באמת ממה נוצר גמגום.
