גמגום התפתחותי כאינדיקציה לקושי נפשי עמוק יותר
5 סיבות לגמגום והשפעתן על האדם שמגמגם
ישנן מספר סיבות לגמגום והן מגוונות והנה חלקן
א. אירוע טראומתי אמיתי או מזוייף
ב. נפשי רגשי
ג. פגיעה מוחית
ד. קושי בהתפתחות השפה
ה.חיקוי של אדם אחר שמגמגם
א.אירוע טראומתי אמיתי או מזוייף
אירוע טראומתי יכול להיות מגוון – החל מתאונה, אובדן, אלימות ועד אירוע מביך או משפיל. כאשר הזיכרון הטראומתי חודר למודע, הוא עלול לגרום לתסמינים שונים כגון חרדה, פלאשבקים, דיכאון ואף גמגום.
ייתכן שהסביבה מזכירה באופן שגרתי את האירוע הטראומתי ו”מעוררת” את הזיכרון הכואב מחדש. חשוב לזהות מתי הגמגום החל והאם הוא מתרחש בהקשר לאירוע מסוים, על מנת לאתר את הטראומה האפשרית מאחוריו. טיפול מתאים יכול לעזור לעבד את הזיכרון הטראומתי ולהקהות את השפעתו על הדיבור
כשאדם עובר חוויה טראומתית כלשהי אז אם המודע יכול להתמודד עם זה,
תת המודע יעביר למודע את האירוע או חלקים ממנו.
אם המודע לא יוכל להתמודד עם זה, תת המודע יסגור את האירוע “בכספת פנימית” – דימוי, למקום שהמודע לא יוכל להגיע אליו.
מה מעורר את הזיכרון?
אם יש סביבה שמודעת לאותו האירוע שהאדם חווה שהוא התחיל לגמגם,
יש סיכוי גדול שהסביבה תזכיר לו שהוא עבר את אותו אירוע.
במחקרים אחרונים ומעניינים הראו החוקרים שברגע שנגשים לזיכרון כלשהו או לזיכרון שמישהו אמר לנו שהוא קיים, אנחנו משנים אותו בכל פעם.
לאחר זמן מה השינוי שנעשה על ידינו יחווה וירגיש לנו כאמיתי.
סיפור מעניין שקרה בעולם, שבעקבות אדם כלשהו שאמר למישהי שהוא ראה את אביה כל הזמן איתה ונוגע בה כל הזמן (למרות שהוכח שלא היה כלום בדבר) אותה בחורה חוותה זיכרונות מומצאים כאלו אביה גם אנס אותה וקישרה כל מיני התנהגויות שונות שיש לה כהצדקה למקרה הזה.
רק הסיפור הזה מראה עד כמה הזיכרונות שלנו יכולים לתעתע בנו ואף לגרום לעוגמת נפש עצומה ופגיעה באנשים אחרים.
לכן, יש שיטות בעולם לתחקור עדים באמצעות גישה לזיכרון בצורה מיוחדת, שלא גורמת לשינוי הזיכרון ואז ככה אפשר להוכיח את חפותו או האשמתו של אדם כלשהו.
יש לי לקוחות שסיפרו לי שהם התחילו לגמגם כך הם זוכרים, בגלל שבכיתה א ביקשו מהם לקרוא מול הכיתה והם היו ביישנים.
כשאני שואל האם אתה זוכר את זה או נאמר לך? בהתחלה לא מבינים מה אני בדיוק רוצה. כשאני מסביר את פשר הדבר לעיתים קרובות נאמר לי שהם שמעו את זה מהוריהם.
בכל מקרה, כשקורה אירוע טראומתי כל שהוא שקשור לדיבור מכל סיבה שהיא,
הוא יכול לגרום לתחילת הגמגום.
ב. נפשי רגשי – הנפש והגוף קשורים אחד בשני.
גמגום יכול לנבוע מקושי רגשי או נפשי כמו חרדה חברתית, דיכאון, הפרעת דחק או אירוע מלחיץ בהווה. מצבים אלו יוצרים חסימה רגשית שפוגעת ביכולת לדבר באופן שוטף ורהוט. חשוב לאתר את הגורם הנפשי מאחורי הגמגום ולטפל בו – למשל טיפול בחרדה חברתית או דיכאון. כאשר הבעיה הנפשית מטופלת, גם הגמגום צפוי להשתפר.
יש אסכולות שקורות לגוף תת מודע, ולכן כל אירוע נפשי משפיע גם על תת המודע.
תת המודע למעשה תופס את רוב תפקידי המוח ולכן הוא השליט.
כשלאדם יש אירוע נפשי הוא משפיע ישירות על הרגש מדוע?
רנה דקארט הפילוסוף הצרפתי היטיב להסביר זאת “אני חושב משמע אני קיים”
מה הכוונה?
המחשבה עצמה גורמת לתגובה רגשית והיא גורמת לפעולות.
כשאדם עובר אירוע נפשי הוא משפיע על המחשבות והפרשנות כפי אותו אירוע.
לדוגמא: בצורה פשטנית, אדם מדבר והוא נתקע מתחילות לו להיות מחשבות שליליות כלפי אותו אירוע והן יובילו אותו לבסוף לתגובה רגשית כמו: לחץ, פחד, חוסר אונים וכדומה.
ג. פגיעה מוחית:
פגיעה מוחית כתוצאה משבץ, תאונה, מחלה או טראומה פיזית לראש עלולה ליצור נזק באזורי המוח האחראים על הדיבור. זה גורם לקושי מכני “טכני” בהפקת מילים חלקה, בנפרד מהיבטים נפשיים. שיקום דיבור יכול לעזור במקרים אלו. חשוב לאבחן את סוג הפגיעה ומיקומה במוח כדי לטפל בגמגום הנגרם ממנה באופן ממוקד.
יש מקרים מעטים שהגמגום נגרם כתוצאה של פגיעה מוחית.
זה יכול להיות ע”י שבץ שהאדם חווה, התקף כזה או אחר, תאונת דרכים פיזית וכדומה.
זה אירוע טראומתי לכל דבר ועניין ובנוסף יש פה את האלמנט של פגיעה פיזית במוח שיכול להתבטא באזורי דיבור שונים.
ד. קושי בהתפתחות שפה:
עיכוב התפתחותי שפה יכול ליצור גמגום בגיל צעיר. סיבות יכולות להיות אוטיזם, שמיעה לקויה, עיכוב שכלי התפתחותי ועוד. חשוב לאבחן ולטפל בבעיות אלו כבר בגיל הרך על מנת לצמצם את השפעתן על התפתחות הדיבור. סבלנות ותרגול עקבי יכולים לעזור לילד עם עיכוב שפתי לשפר את שטף הדיבור.
השפה מתחילה להתפתח בילדות המוקדמת.
לפעמים יש קשיי וקליטה שפה בגלל סיבות מגוונות וזה גורם לאנשים לא לקלוט היטב את השפה ויכול לגרום לעיכוב בדיבור.
כדאי מאוד לבדוק את הקושי הזה עם גורמי מקצוע בילדות המוקדמת, אבל לא להסיק מסקנות לגבי גמגום עד לפחות גיל 6. לפעמים הגמגום עובר מעצמו עד גילאים כאלו.
יש מישהו שפנה אליי שאעזור לו עם הילד שלו. כשהבנתי שהוא בן 4, הצעתי לו להמתין לפני שבכלל מתחילים טיךפול כי יכול להיות שהגמגום יעבור עד גיל 6 ובכלל אם זה ימשיך מעבר לגיל 6, הוא מקסימום יכול לרכוש את הערכה להורים לילדים שמגמגמים שפיתחתי.
אחרי שנה וחצי הוא פנה אליי שוב, שלמרות שאמרתי לו הוא היה אצל קלינאי שאמר לו שזה גמגום, אך הפלא ופלא הגמגום עבר לקראת גיל 6 והידיעה שהזאת שהוא דיבר איתי שהוא זכר אותה והרגיעה אותו מאוד.
ה. חיקוי של אדם שמגמגם
החשיפה לגמגום בסביבה הקרובה יכולה לגרום לאדם לחקות באופן לא מודע את דפוסי הדיבור. ילדים בעלי נטייה לחיקוי והעתקה רגישים במיוחד לכך. חשוב למנוע חשיפה מוגזמת לגמגום בגיל צעיר על מנת לא לאמץ דפוס דיבור שגוי. מבוגר שמאמץ גמגום מחיקוי זקוק לטיפול שיעזור לו להשתחרר מההרגל ולחזור לדיבור חלק.
זאת תופעה מעניינת שמראה שגמגום יכול להיות ממש נרכש.
מישהו פנה אליי ואמר לי עדי אני מגמגם ואתה יודע איך זה קרה לי?
שאלתי אותו איך?
אמר לי שבגיל 15 הייתי ליד אדם מגמגם ואני וחברים התחלנו לצחוק עליו
ואז התחלתי לחקות אותו וזה פשוט נתפס לי.
האמת? לא הופתעתי כי החיקוי הזה זה סוג של הרגל שהמוח מייצר וכשמתרגלים
לדבר ככה מתחילים לגמגם.
הדיבור הוא כלי חשוב מאוד עבור בני האדם. הוא מאפשר לנו לתקשר עם אחרים, להעביר רעיונות, ולבטא את עצמנו. עם זאת, לפעמים אנשים סובלים מבעיות בדיבור, כמו גמגום. גמגום יכול להיות קשה ומתסכל.
אבל חשוב לזכור שזה מצב שאפשר להתגבר עליו.
ישנן כל מיני סיבות שונות ומגוונות אך אלו סיבות לגמגום שלדעתי הן יותר מעניינות מהסיבות הנפוצות.
גמגום התפתחותי לא משהו שצריך לפחד ממנו
גמגום התפתחותי מוגדר כשלב טבעי ורגיל שכל ילד עובר במהלך התפתחות דיבורו. הגמגום בא לידי ביטוי בעיקר בקושי להפיק מילים או צלילים מסוימים, חזרות על הברות או מילים, והארכת צלילים. תופעה זו נפוצה במיוחד בקרב ילדים בגילאי 3-5 שנים, כאשר הילד רוכש את השליטה בכללי הדקדוק והתחביר המורכבים של שפת האם.
בגילאים הצעירים הללו מתרחש תהליך מואץ של רכישת שפה, הכולל שפה רציפה, משפטים ארוכים ואוצר מילים עשיר ומגוון. עיבוד כל כמות המידע החדשה הזו בזמן אמת עדיין מהווה אתגר עבור המוח המתפתח של הילד, ולכן שלב הגמגום ההתפתחותי הוא צפוי וטבעי.
עם זאת, חשוב לציין כי במקרים אחרים, הגמגום יכול להופיע גם בגיל מאוחר יותר כתוצאה מגורמים אחרים כגון חרדה, לחץ נפשי, טראומה, בעיות שמיעה וכדומה.
מבחינה טיפולית, מומלץ מאוד לאבחן היטב האם מקור הגמגום אכן נובע מקושי התפתחותי רגיל הקשור לרכישת השפה, או שמא מגורם אחר שדורש טיפול ממוקד יותר.
על פי ניסיוני האישי כמטפל, אני ממליץ להתחיל טיפול בגמגום רק מגיל 6 ומעלה, מכיוון שאצל רוב הילדים הגמגום ההתפתחותי נוטה להיעלם מעצמו עד גיל זה. עם זאת, אם הגמגום נמשך מעבר לגיל 6, סביר להניח שמדובר בבעיה כרונית יותר שמצריכה התערבות.
בעבר ייעצתי במספר הורים שילדיהם בני 4 גמגמו באופן בולט, וההורים היו נסערים ומודאגים מכך. יעצתי להם לנסות ולהירגע, ולהמתין עד גיל 6 לפני שמתחילים בטיפול אינטנסיבי. להפתעתם, הגמגום אכן נעלם מעצמו ברוב המקרים עד גיל זה, כלא היה.
חשוב מאוד להבחין היטב בין גמגום על רקע התפתחותי טבעי לבין גמגום הנגרם מטראומה, חרדה או גורמים אחרים.
גמגום התפתחותי צפוי לחלוף מעצמו עם הזמן, בעוד גמגום הנגרם מסיבות אחרות עלול להפוך כרוני אם לא יטופל כראוי. על כן, מומלץ שלא למהר ולהיכנס לפאניקה או טיפול יקר ומורכב כשילד מתחיל לגמגם בגיל צעיר, אלא להמתין בסבלנות עד גילאי 6-7 לפחות ולבחון האם הגמגום חולף מעצמו עם התפתחות מיומנויות השפה של הילד.
לכן לא צריך להילחץ אם ילדכם מגמגם בגילאים צעירים, כי זה יכול להיות גמגום התפתחותי.
גמגום פסיכוגני והשלכותיו
גמגום פסיכוגני מופיע אצל נערים ומבוגרים על רקע של קושי רגשי גדול שיכול גם להוות טראומה.
לדוגמא: תומר, ילד בן 12, מרגיש חרדה עצומה בכל פעם שעליו לדבר מול הכיתה או לתת תשובה בשיעור. הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה לומר, אך המילים פשוט מסרבות לצאת מפיו. הוא מתחיל משפט ונתקע, חוזר על אותן הברות שוב ושוב, ממתין בשתיקה ארוכה עד שהוא מצליח בקושי לסיים את המשפט.
תומר סובל מגמגום – הפרעה בשטף ובקצב הדיבור, אצלו הגמגום נגרם מחרדה וקשיים רגשיים ומוגדר כגמגום פסיכוגני.
גמגום פסיכוגני יכול לנבוע מגורמים שונים כמו חרדת ביצוע ספציפית למצבי דיבור מול קהל, אירוע טראומטי בעבר שפגע בביטחון העצמי, ביישנות קיצונית או שינויים הורמונליים בגיל ההתבגרות. בכל המקרים, קיים מרכיב נפשי או רגשי שיוצר לחץ הגורם להפרעה בזרימת הדיבור.
האדם מרגיש מתח וחרדה כשהוא אמור לדבר, מה שגורם לקשיים בהפקה של הדיבור ושבירת שטף המילים. הוא מנסה “לדחוף” את המילים החוצה בכוח בזמן שגופו מכווץ מתוח. זאת בניגוד לשיחה רגילה ונינוחה שבה המילים זורמות החוצה באופן טבעי.
גמגום פסיכוגני עלול לגרום להשלכות קשות לחיי היומיום – הימנעות משיחות ואינטראקציות חברתיות מה שמוביל לבדידות, קשיי למידה וירידה בהישגים הלימודיים, פגיעה אנושה בביטחון העצמי ודימוי עצמי נמוך.
גמגום כתוצאה מטראומה והסבר מעמיק על הקשר לתת המודע
גמגום כתוצאה מטראומה זאת תופעה מעניינת מאוד, מבחינת המוח ישנו “סף טראומתי” במוח שמייצג את מספר האירועים הטראומטיים שהאדם יכול לספוג לפני שהטראומה פורצת החוצה מהלא מודע אל המודע.
כאשר סף זה מופר, הזיכרון הטראומטי מתחיל להטריד את האדם באופן קבוע ולפגוע בתפקוד היומיומי שלו. זו הנקודה שבה מתחיל להתפתח הגמגום כתגובה מידית לטראומה – תחילה בצורה של מחשבות שליליות וחרדה מפני הדיבור, ולאחר מכן פחד אמיתי והימנעות מדיבור שיוצרת מעגל קסמים של הרגלי גמגום.
עבור האדם המגמגם, הגמגום הופך להיות “העולם כולו” ובלתי פרופורציונלי ואז הוא מפתח גישה וגישה שלא מאפשרים לו להשתנות וזה מונע ממנו אפשרויות בסיסיות כמו להציג את עצמו, לנהל שיחה עם אנשים, לקרוא בקול רם או לשאול שאלות בכיתה.
גמגום כתוצאה מטראומה והחיים שהאדם שמגמגם חווה במשך הזמן יוצרים רשמים נפשיים ופסיכולוגיים עמוקים נוספים כגון: פחדים, לחצים, דימוי עצמי נמוך, חוסר ביטחון והימנעויות חברתיות.
למרבה הצער, מגיעים אליי לקוחות מאוכזבים שעברו היפנוזה אצל גורמים שרשאים להפנט בארץ, וטוענים בפני שזה לא הצליח גם כשמחקו להם כביכול את הטראומה. ואז אני מסביר שהסיבה לכך שהגמגום כבר הספיק ליצור הרגלים ורשמים נפשיים עמוקים שאינם נעלמים בנקל.
זוהי תופעה מורכבת שדורשת טיפול ייעודי הן בשורשי הבעיה והן בהשפעותיה לטווח ארוך כדי לאפשר למטופל התגברות מלאה.
אספר על מקרה מעניין שקרה לי בקליניקה.
אדם שמגמגם בן 28 שהגיע אלי אמר לי שהוא עבר טיפול אצל מהפנט בכיר בארץ
שהיו עליו גם כתבות בעיתונות שהוא ממש עוזר בכל מיני טראומות.
סיפר לי, שהוא זכר מה האירוע הטראומתי שהוא עבר, שהיה כלב גדול שרץ לעברו ואז הוא נבהל מאוד.
המהפנט הגיע לאותו האירוע ו”מחק” אותו מהזיכרון ושינה את הפרשנות שלו, ואז כתוצאה מכך במקום שהגמגום יחלוף לו “כפי שהוא טען” קרה בדיוק ההפך.
האדם התחיל לגמגם יותר וזה גרם לו לרגרסיה עצומה וחוסר ביטחון בעצמו גם במצבים שלפני זה היה מתמודד איתם.
עשינו תהליך בשיטה “מדברים אחרת” שבה בכלל לא נוגעים באירוע הטראומתי, כי לפי הגישה האימונית הקלאסית, זה לא משנה מה היה בעבר, מה שמשנה זה מה שעושים בהווה ובעתיד.
הוא הבין כל מיני חוקים של המוח שגרמו לו לקבל את הגמגום ולהכניס אותו לפרופורציה הנכונה וכתוצאה מכך, אחרי 2 פגישות הוא כתב לי שהוא מתמודד עם המקרים שהוא לא הצליח להתמודד איתם ואף הביטחון שלו עלה.
הדברים האלו, והעבודה העמוקה על הרגלים, מחשבות שליליות, דימוי עצמי ושאר הדברים שעשינו גרמו לו לשיפור דרמטי בכל התפיסה והגישה שלו לגמגום וכתוצאה מכך הדיבור שלו השתפר בעשרות אחוזים.
לסיכום, גמגום הוא תופעה מורכבת וקשה שפוגעת קשות באיכות החיים של מי שסובל ממנה. אך מאחורי הקושי הגלוי מסתתרת לרוב סיבה עמוקה ונסתרת – טראומה נפשית שעבר האדם בעברו.
קיים “סף טראומתי” שאם מופר, זיכרונות פורצים אל תודעתו של האדם וגורמים לחוויה שלילית. גילוי הטראומה אינו מספיק, מכיוון שהגמגום כבר בנה לו בית בנפש ובהרגלים. אך זיהוי הקשר חשוב כדי לבנות טיפול הוליסטי שיאפשר החלמה.
באמצעות שינוי גישה ותפיסה ניתן להתגבר על גמגום כתוצאה מטראומה.
