לפי עמותת אמב״י (ארגון האנשים שמגמגמים בישראל)
1% מכלל האוכלוסיה – מגמגם.
אנשים שמגמגמים נאבקים בחזית כפולה:
מצד אחד הם נלחמים בסטריאוטיפים חברתיים
ומצד שני, נאבקים עם האני הפנימי שלהם.
עצם המחשבה שקיים סיכוי שבמילה הבאה אגמגם ארוכות
מול קבוצת אנשים ו-“אבייש את עצמי”,
גורמת לגימגום מלכתחילה.
כהורים, האינסטינקט הראשוני שלנו,
יהיה כמובן לקבוע פגישה עם קלינאית תקשורת,
לקרוא כמה מאמרים באינטרנט ולנסות לטפל בזה בעצמנו,
או פשוט להרים ידיים ולהגיד –
״הזמן יעשה את שלו… זה יעבור לבד״
אבל המציאות היא שהנזק רק מתעצם
וחמור מזה – הגימגום מחריף
גם אני גמגמתי.
מגיל 2.7 ועד גיל 36.5 .
מאז שאני זוכר את עצמי
פשוט פחדתי.
פחדתי להציג את עצמי,
פחדתי להגיע למפגשים משפחתיים/חברתיים.
פחדתי אפילו להתקשר להזמין פיצה.
בגדול, פחדתי לעשות כל פעולה פשוטה
שרוב האנשים אפילו לא צריכים
לחשוב פעמיים לפני שהם עושים אותה.
או יותר נכון,
שיתק אותי.
בבית הספר,
תמיד הרגשתי דרוך.
בכיתה,
ידעתי את התשובות ל-95%
מהשאלות שהמורים היו שואלים.
אבל… היד?
היד הייתה נשארת על השולחן.
בהפסקות,
הייתי יוצא לחצר ומשתדל לשתוק.
שחלילה אחד הילדים לא ישמע
ויחליט לשים אותי במרכז תשומת הלב.
עד גיל מאוחר,
בין אם בבית הספר,
בצבא או בעבודה –
תמיד העדפתי לשתוק.
להיות בצד.
לא להתקדם ובכלל לא לנסות.
האופי שלי הוא לחקור דברים לעומק עד למציאת פתרון.
תכונה שכנראה אימצתי מהנסיונות למצוא פתרון לגימגום שלי.
ואז, בגיל 32 קיבלתי החלטה…
נרשמתי ללימודים בתחום האימון.
רציתי לחקור מקרוב יותר את מוח האדם
להבין למה זה קורה לי.
ומי יודע, אולי גם לטפל בעצמי.
הלימודים היו מעצימים,
אבל זה לא עניין אותי.
ראיתי רק מטרה אחת מול העיניים.
הבנתי שכל האנשים שהייתי מטופל אצלהם
לא באמת יודעים איך מרגיש אדם שמגמגם
הם רק חושבים שהם מבינים.
אחרי שהשקעתי יותר מ- 450 שעות לימוד
והוצאתי מעל 50,000 ש״ח על קורסים שונים בתחום,
סוף כל סוף הבנתי את הנקודה שפספסתי כל השנים:
אם הגעת עד לכאן,
כנראה שהבנת את הערך העצום שאפשר לקבל מהתוכנית הזו…
ויותר מזה, כנראה שהבנת איזו השפעה עצומה יש לך על הילד שלך
ואיך אתה יכול לעזור לו להתמודד מול סיטואציות חברתיות בצורה טובה יותר.
ובסופו של דבר –
אתם אלו שיכולים ורוצים לעזור לילד שלכם לדבר בחופשיות וביטחון.
(בדיוק כמו שאני הצלחתי.)
*לאחר מילוי הפרטים בטופס, תועבר לדף סליקה מאובטח.
*אנחנו שונאים ספאם ולעולם לא נעביר את הפרטים שלכם לצד ג’.
הטיפול לא עוסק בהיגוי או בנשימות מכיוון שלפי השיטה מדברים אחרת, האדם נולד כשהוא כבר יודע איך לנשום ולדבר ולכן הטיפול עובד על רובד אחר
לפי הנסיון של עדי ילדים בגילאים 6 עד 12, צריכים מבוגר אחראי שיעשה איתם ביחד את התרגילים, מה שנותן גם זמן איכות עם הילד.
הערכה עצמית גבוהה נותנת לילד תחושה של חוסן פנימי ואז כשיש אירועים מלחיצים שהילד עובר, במקום שההערכה של הילד תירד, היא תישאר קבועה ויציבה מה שישפיע על הדיבור באופן מובהק.
בקורס מקבלים כלים ותובנות שיכולות להשפיע על הילד וההורה ולשמש אותם בהמשך החיים.
כדאי מאוד ששני ההורים יצפו מכיוון שצריך לייצר שפה אחידה. בדיוק כמו שמחנכים ילד, אם כל אחד מההורים הולך בכיוון שונה ובגישה שונה, הילד יקבל מסרים סותרים ויתבלבל.
אי אפשר להבטיח כלום אבל לא יודעים עד שמנסים. ילדים רבים ומבוגרים עברו את התהליך עם עדי ושיפרו את ההערכה העצמית והביטחון עצמי מה שגרם להם לשפר באופן ניכר את הדיבור אף בסיטואציות מלחיצות ואף בחרו לבצע פעולות שלעולם לא היו מדמיינים שיוכלו.
“נעים מאוד, אני עדי אברמזון
אני נשוי ואבא לארבעה ילדים מקסימים.
מי שמכיר אותי יודע שכמעט בכל חיי גמגמתי,
דבר שגרם לקשיים אפילו בדברים הכי פשוטים של החיים,
כמו לדבר עם איש אחד או יותר, לדבר בטלפון,
פחד מהצגה עצמית, תלות באנשים אחרים פחד מזוגיות ועוד.
בנוסף הייתה לי הערכה עצמית נמוכה וביטחון עצמי נמוך,
מחשבות שליליות ואפילו עודף משקל רציני (כפי שרואים בתמונה)
אני מאמן ומטפל מעל ל-10 שנים.
למדתי מבחר קורסים שונים,
אימון אישי ואימון מתקדם, טיפול ב-NLP,
מאסטר ב-NLP, טריינר ב-NLP
מטעם הפדרציה הבינלאומית NFNLP ועוד…
מכל השיטות הללו שאותן בדקתי וחוויתי על בשרי,
השארתי רק את מה שעובד,
מה שגרם לי אישית לצאת לגמרי מהגימגום,
להעלות את ההערכה העצמית שלי, את הביטחון העצמי.
ואף להנחות סדנאות, הרצאות
וללוות עשרות אנשים בתהליכי שינוי אישיים רבי עוצמה
ששינו אותם בצורה ניכרת.”